ההכרה של האדם את עצמו מתחילה באמצעות הגוף, החי, הפועם, המתנועע.

בגוף טמונה הרוח,
אוסף של יכולות – 
לחשוב, להרגיש,
לדמיין… אפילו לנוע
ולהביע.

עבור כל יכולת מופיע
אוסף של אפשרויות:
מחשבות, הבנות, הרגשות, פעולות, דרכי התנהגות אפשריות…

אוסף כזה, מפל של אפשרויות, גואה ומציף את הרוח.

אבל האדם אינו אוסף, ואינו זהה עם המחשבות שחולפות בו.

מעבר למחשבות, מעבר להרגשות, האדם הוא נוכחות עמוקה. הוא חווה את המחשבות, הוא מודע להן, והוא יכול להניח אותן. 

הנוכחות העמוקה של האדם נושאת איתה את היכולת להאמין.

© כל הזכויות שמורות ל׳משיב הרוח׳