אקלים האמונה על פי סרן קירקגור

עבודת דוקטורט (תמצית)
מנחה: פרופ' אבי שגיא.

מהי דרך חיי? מה נכון בעיניי ומה אמיתי עבורי? כיצד אפשר לכונן רקמת חיים, שאני אהיה במרכזה, שממני תנבע, שבה אמצא טעם ומשמעות עבורי?
שאלות אלה, כאשר הן עולות בלב האדם, מעידות כי נודעה לו טיבה של המציאות, שבה הוא נתון. קיימת מציאות ומופיעים בה דפוסי חיים וערכים מוסכמים אבל מציאות זו אינה כופה את האדם. אין שום דבר בה, אשר מעצם כוחו מחייב את האדם ואין הוא יכול אחרת. אין שום דבר בה, אשר נתפס על ידו בתור משהו מחלט, משהו שלא ניתן להתייחס אליו או להתווכח אתו. מבחינה זו, המציאות, אשר נודעת לאדם, היא מציאות של אַיִן, והאחריות לחייו נתונה בידו.

אולם, שאלות אלה, כאשר הן עולות בלב האדם, מעידות גם על מצוקה שפוקדת אותו. מציאות של אַין, כאשר נודעת לו, מערערת את יציבות חייו שעד כה. הערכים, שלאורם  התנהג, מאבדים את תוקפם המחלט. המסורות השונות ושאר מקורות הסמכות, שהסדירו את חייו, שומטים את אחיזתם. כעת, הוא נותר אובד עצות, נבוך ועזוב.

♥

מצוקה דומה, התפוגגות ערכית כזאת, חווה סרן קירקגור, פילוסוף דני בן המאה הי"ט. קירקגור מכיר את המציאות שבה הוא חי. הוא יודע את דרכיה, את ערכיה המוסכמים, את האמיתות הנפוצות בה. אולם, אמיתות אלה חסרות משמעות עבורו. הן אינן עולות מן השורשים העמוקים ביותר שלו ואינן יכולות לשמש עבורו מורה דרך לחיים. מה שחסר לו זוהי אמת שתהיה אמת-עבורו, שתהייה חשובה בעיניו, שיהיה לו שווה לחיות ואף למות למענה.

המצוקה הזו מייסרת את קירקגור אבל אינה שוברת את רוחו ואינה מרַפה את ידיו. להיפך: היא מעוררת אותו למצוא לה פתרון, לבסס פילוסופיה, שתתמודד עימה, שבאמצעותה יידע מה עליו לעשות.

מתוך רגישות רבה לעצמו ולבני אדם בכלל – קירקגור חי בתחושה, שאדם יכול להעניק ערך משלו למציאות. ערך זה אינו מצוי במציאות מטבעה. קירקגור מפתח אינטואיציה זו. הוא מבחין בין שני אופנים של התייחסות מצד האדם אל המציאות – אובייקטיבית וסובייקטיבית. בהתייחסות האובייקטיבית, אדם מחפש את ערך המציאות במציאות עצמה. אם מושא כלשהו של המציאות התקבל והוסכם ואפשר להניח שהוא אמת, אזי האדם, אשר מתייחס אליו, שרוי בהכרת האמת. לעומת זאת, בהתייחסות הסובייקטיבית ערך המציאות אינו נתון במציאות ואינו עוד דבר מה חיצוני, שהאדם צריך לגלות אלא הוא טמון ביחס של האדם. אם יחס זה אמיתי בעיניו, אזי המושא שאליו הוא מתייחס אמיתי עבורו. כך, בעצם ההתייחסות הסובייקטיבית, האדם מעניק למציאות ערך משלו.

♥

ההתייחסות הסובייקטיבית בשיאה היא אמונה. זוהי תשוקה של האדם, שמשקפת משהו מן האינסופי, אשר הוא. היא מתחוללת בנקודה שבה האינסופי של האדם חוצה את הסופי שלו ופורץ לתוכו.

האמונה מצויה מעל לחשיבה ומעבר לשאר כוחות השכל, ואפשר להגדיר אותה בעיקר על פי הגילויים שלה בחייו של האדם. אדם, אשר האמונה מתרחשת בחייו:

• נוכח בתור יחיד.
• ניחן בהתבוננות אינסופית על חייו, מנקודה חיצונית לזמן.
• מטביע ערך אישי במושאי המציאות.
• מתחדש. כל רגע עבורו זוהי התחלה חדשה.
• יוצר דרך לעצמו ומנהיג את חייו.
• מתנסה בחוויה של הגשמה עצמית.

קירקגור מרבה לדון באמונה בקונטקסט הדתי, ביחס שבין האדם לבין אלוהים. אולם, האמונה, אשר נדונה כאן, אינה אמונה במובן הדתי. מסגרת הדת, כמו מסגרות קיום נוספות שקירקגור מתייחס אליהן, נתפסת בעיקר תור מעבדת המחקר של קירקגור, אשר בה הוא מנכיח את האמונה ובאמצעותה הוא מנסה להבין כיצד היא מתרחשת, ומהם התנאים הדרושים לשם כך.

קירקגור, כאשר מתוודע אל האמונה, מבין מייד כי היא היסוד שחיפש, אשר בהיעדרו חסרים לו ולבני אדם אחרים דרך חיים וטעם חיים. מפני חשיבותה של האמונה ומשום היעדרה מקרבו – קירקגור מקדיש לה מאמץ מיוחד; בדרכים רבות, תחת כינויים ספרותיים שונים, מרבית עבודתו הפילוסופית נועדה להאיר את שאלת האמונה. רצונו לגלות התנהגות אנושית, הנחוצה לשם הופעתה בחיים.

המחקר כאן הוא ניסיון לשחזר התנהגות זו, שהולמת את האמונה ומזמנת אותה אל חייו של האדם. התנהגות זו נקראת כאן 'אקלים האמונה'. זוהי תודעה אנושית, אשר בהינתנה באדם, מאפשרת לאמונה לפרוץ בחייו.

♥

האמונה היא היסוד החיובי שמספק קירקגור, ומציע להפיג בעזרתה את המשבר שפוקד את האדם. היא מחלצת את היחיד מחוסר האונים ומן המבוכה, שפוקדים אותו, בשעה שמתבררת לו החירות, שבה הוא נתון. באמצעות האמונה האדם מנהיג את חייו. הוא מכונן דרך חיים אישית ומוצא טעם ומשמעות בחיים אלה, שאותם בעצמו יצר.

השפעתה של האמונה, אף כי ממוקדת ביחיד, אינה מוגבלת לקטגוריה זו אלא פורצת אל קשריו עם הזולת. אדם אשר מכיר את עצמו בתור יחיד, בעל משמעות כשלעצמו, שיש משהו שחשוב עבורו, יש לו אפשרות להכיר כך גם את הזולת – בתור יחיד, בתור עולם ומלואו, בדיוק כמו הוא עצמו. הכרה כזאת שלו את עצמו ואת זולתו, מרגע שהופיעה בו, נעשית תשתית אפשרית לאתיקה חברתית.